אמנם עד עכשיו הייתי בטיול בירושליים אבל כל היום זה ישב לי בראש והייתי חייבת לשתף קטע שכתבתי..
אני יושב בבר ומזמין עוד כוסית
"אולי דיי?" הברמנית שואלת
"עוד אחד" אני אומר בתוקפנות חצי מחוק
"איך שתרצה..אבל רק שתדע שאתה הורס את חייך" אומרת תוך כדי מזיגה
"חה" אני מגיב בציניות "את חיי כבר הרסתי לפני שנתיים" ובולע בבת אחת את הכוסית שמזגה לי הרגע ואומר "עוד אחד"
"מה קרה לפני שנתיים?" היא מתעניינת
"רצח" אני עונה בקרירות
היא נראית מזועזעת "מצטערת לשמוע" היא לוחשת
"אל תטעי" אני מתחיל לצחוק "אני הרוצח..רצחתי את החיים שלי,את הנשמה שלי,את נועה הקטנה שלי"
זה קרה לפני שנתיים בבוקר חם מהרגיל,בוקר של אוגוסט.
קוראים לה נועה-ילדתי בת השנתיים,עיני תכלת גדולות וסקרניות,שפתיים ורודות-אדומות קטנות ומלאות,חיוך מלאכי,שיער שטני שנופל בתלתלים תלתלים על כתפיה.
מלאך קטן שהולך על שתיים.
זה היה בוקר לחוץ במיוחד,התעוררנו מאוחר,איחרתי לפגישה חשובה מאוד
טסתי על הכביש ותוך כדי ניסיתי להזיז את הפגישות הבאות שהמתינו לי באותו היום
אבל באותו הבוקר היתי צריך לקחת את נועה לאימי.
לקחתי את הנייד ואת התיק ורצתי למשרד.
השעות עברו ועברו
אני הייתי תחת מזגן ובחוץ הגהנום קפץ לביקור
באמצע הפגישה השלישית המזכירה התפרצה פנימה ואמרה ששוטרים הגיעו בשבילי
הם הסבירו לי ששכחתי משהו ברכב,שחכתי את נועה
"זה לא הגיוני" אמרתי "שמתי אותה אצל אימי"
"אדוני,המספר רכב הזה שלך?"אמר השוטר בעדינות והראה לי פתק עם מספר
"כן" אני עונה בקושי רב ופניקה מתחילה לחנוק אותי
"זה לא יכול להיות..לא יכול להיות.." אני ממלמל לעצמי
"אנחנו מצטערים" הם אמרו בשקט "צוות מגן דוד אדום עשה כל מה שביכולתו..."
את המשך המשפט כבר לא שמעתי,התקשתי לנשום,הרגשתי שחונקים אותי לאט לאט!
הוצאתי את הכל..את הנייד את התיק איך שכחתי את נועה?לא יכול להיות ששכחתי את נועה!
נועה נועה שלי,מלאך קטן שהולך על שתיים...
היא נרדמה במכונית בדרך ואני הייתי טרוד בגלל העבודה.
באותו היום היה חם מהרגיל, 39 מעלות בצל אז לאיזה מעלות רכב נעול ואטום יכול להגיע מבפנים?
את גופתה הקטנה לא נתנו לי לראות,אמרו שאין מה לראות,שעדיף לי ככה.
מאותו היום אני לא אני.
אישתי או יותר נכון גרושתי כבר לא אישתי,היא לא יכלה להסתכל עליי או לדבר איתי ובצדק!
"איך שכחת אותה?את עצמך לא שכחת אז איך אותה שכחת?" צרחה עליי מדי יום
היא צודקת,אני רצחתי אותה!
תמיד אמרתי שלי זה לא יקרה אבל זה קרה ובגדול!!
הברמנית השתתקה ומזגה לי עוד כוסית.
הרסתי את חיי ולעולם לא אסלח לעצמי.
מאותו היום אני לא אני.
אני שופך את המשקה לתוך גרוני,זה המשקה ה5 או ה6 אני כבר לא יודע..אני חצי מחוק.
"אני רוצח!רצחתי את החיים שלי,את הנשמה שלי!
את נועה הקטנה שלי!" אני ממלמל לעצמי
**הורים יקרים שימו לב בבקשה!!
השבוע יהיה חם מהרגיל!!ואנחנו כבר מרגישים את זה!
תעשו עוד סיבוב קטן,תביטו שוב לתוך הרכב!
וכמו שאתם לא שוכחים את הנייד ואת התיק אל תשכחו את הילדים!!!**
ושבע"ה לא נדע מצרות!
אווה =] ♡
אני יושב בבר ומזמין עוד כוסית
"אולי דיי?" הברמנית שואלת
"עוד אחד" אני אומר בתוקפנות חצי מחוק
"איך שתרצה..אבל רק שתדע שאתה הורס את חייך" אומרת תוך כדי מזיגה
"חה" אני מגיב בציניות "את חיי כבר הרסתי לפני שנתיים" ובולע בבת אחת את הכוסית שמזגה לי הרגע ואומר "עוד אחד"
"מה קרה לפני שנתיים?" היא מתעניינת
"רצח" אני עונה בקרירות
היא נראית מזועזעת "מצטערת לשמוע" היא לוחשת
"אל תטעי" אני מתחיל לצחוק "אני הרוצח..רצחתי את החיים שלי,את הנשמה שלי,את נועה הקטנה שלי"
זה קרה לפני שנתיים בבוקר חם מהרגיל,בוקר של אוגוסט.
קוראים לה נועה-ילדתי בת השנתיים,עיני תכלת גדולות וסקרניות,שפתיים ורודות-אדומות קטנות ומלאות,חיוך מלאכי,שיער שטני שנופל בתלתלים תלתלים על כתפיה.
מלאך קטן שהולך על שתיים.
זה היה בוקר לחוץ במיוחד,התעוררנו מאוחר,איחרתי לפגישה חשובה מאוד
טסתי על הכביש ותוך כדי ניסיתי להזיז את הפגישות הבאות שהמתינו לי באותו היום
אבל באותו הבוקר היתי צריך לקחת את נועה לאימי.
לקחתי את הנייד ואת התיק ורצתי למשרד.
השעות עברו ועברו
אני הייתי תחת מזגן ובחוץ הגהנום קפץ לביקור
באמצע הפגישה השלישית המזכירה התפרצה פנימה ואמרה ששוטרים הגיעו בשבילי
הם הסבירו לי ששכחתי משהו ברכב,שחכתי את נועה
"זה לא הגיוני" אמרתי "שמתי אותה אצל אימי"
"אדוני,המספר רכב הזה שלך?"אמר השוטר בעדינות והראה לי פתק עם מספר
"כן" אני עונה בקושי רב ופניקה מתחילה לחנוק אותי
"זה לא יכול להיות..לא יכול להיות.." אני ממלמל לעצמי
"אנחנו מצטערים" הם אמרו בשקט "צוות מגן דוד אדום עשה כל מה שביכולתו..."
את המשך המשפט כבר לא שמעתי,התקשתי לנשום,הרגשתי שחונקים אותי לאט לאט!
הוצאתי את הכל..את הנייד את התיק איך שכחתי את נועה?לא יכול להיות ששכחתי את נועה!
נועה נועה שלי,מלאך קטן שהולך על שתיים...
היא נרדמה במכונית בדרך ואני הייתי טרוד בגלל העבודה.
באותו היום היה חם מהרגיל, 39 מעלות בצל אז לאיזה מעלות רכב נעול ואטום יכול להגיע מבפנים?
את גופתה הקטנה לא נתנו לי לראות,אמרו שאין מה לראות,שעדיף לי ככה.
מאותו היום אני לא אני.
אישתי או יותר נכון גרושתי כבר לא אישתי,היא לא יכלה להסתכל עליי או לדבר איתי ובצדק!
"איך שכחת אותה?את עצמך לא שכחת אז איך אותה שכחת?" צרחה עליי מדי יום
היא צודקת,אני רצחתי אותה!
תמיד אמרתי שלי זה לא יקרה אבל זה קרה ובגדול!!
הברמנית השתתקה ומזגה לי עוד כוסית.
הרסתי את חיי ולעולם לא אסלח לעצמי.
מאותו היום אני לא אני.
אני שופך את המשקה לתוך גרוני,זה המשקה ה5 או ה6 אני כבר לא יודע..אני חצי מחוק.
"אני רוצח!רצחתי את החיים שלי,את הנשמה שלי!
את נועה הקטנה שלי!" אני ממלמל לעצמי
**הורים יקרים שימו לב בבקשה!!
השבוע יהיה חם מהרגיל!!ואנחנו כבר מרגישים את זה!
תעשו עוד סיבוב קטן,תביטו שוב לתוך הרכב!
וכמו שאתם לא שוכחים את הנייד ואת התיק אל תשכחו את הילדים!!!**
ושבע"ה לא נדע מצרות!
אווה =] ♡
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה