יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

"כבר לא שלך"

בוקר בוקררר
הסופש כבר כאן אז באלי לפנק בקטע קצרצר שכתבתי בעקבות שיחה עם חברה שחזרה לעולם הרווקות.
****

הסתכלת עליי ולא אמרת מילה. שתקת כמו תמיד.
"תגיד משהו.." ניסיתי להפציר בך בטון קשה אבל במקום זה יצא לי קול דקיק ומעט שביר.
"כמו מה?" אמרת ביובש והשפלת את עינייך לרצפה, חטבת את ידיך לתוך כיסיי הג'ינס הכחולים שלך ושיחקת עם הרגל כמו שתמיד עשית כשהיית לחוץ או עצבני.
לא ידעתי מה אתה יותר-לחוץ? או עצבני?
אם לחוץ אז ממה?
ואם עצבני אז למה?
אבל אתה לא סיפקת לי את התשובות-כמו תמיד!
"תגיד שאתה שלי" אמרתי בקול הכי יציב שניסיתי לגייס, מנסה לדחות ולהבריח כל מחשבה ופחד ממוחי שלא מפסיק להריץ תסריטים שונים.
שוב שתקת.
התיישבתי על הספה וקירבתי את ברכיי לחזי ,חיבקתי אותם קרוב עליי והרגשתי כאילו עטפתי את עצמי, הגנתי על עצמי
ממי?
אולי מפניך ואולי מדבריך שלא הייתי מסוגלת לשמוע אבל זה לא עניין אותך כי לבסוף אתה אמרת את כל מה שעל ליבך.
חבל שעשית את זה רק עכשיו אני חושבת לעצמי.. היית חוסך לשנינו שנים של כאב ואמון.
לקחת נשימה עמוקה ואמרת בטון חד וברור "אני לא יכול"
הרמתי את מבטי אליך, עיניי מחפשות אחר עיניך, אחר המבט המצטער והכואב אבל זה לא היה שם.
עיניך היו ריקות וחלולות.
עד כדיי כך היה לך רע איתי?
עד כדיי כך סבלת איתי?
ושוב פעם אתה לא סיפקת את כל התשובות-כמו תמיד!
"אני כבר לא שלך" אמרת כאילו מעולם לא היינו יחד,
כאילו לא בילינו 7 שנים מחיינו אחת עם השני
כאילו מעולם לא ישנו, התחבקנו, התנשקנו, שכבנו ביחד.
כאילו מעולם לא צברנו זיכרונות ביחד.
במשפט אחד מחקת את הכל!
את כל הזיכרונות , החוויות, הריגושים, האהבה, והשנים שהיינו יחד.
כל זה נמחק בין רגע ונעלם כלא היה.
עכשיו אני יושבת בבר ומחכה לעוד דייט שלא יודעת איך הוא היגמר..
אולי ייפרדו דרכינו כאן ואולי בסוף הוא ימצא את מקומו לצידי במיטה.
יכולתי להישאר בבית בפיג'מה, לראות עוד פרק של 'חברים' ולאכול גלידה עד אור הבוקר..אני יודעת.
אבל לא עוד!
עברה כמעט שנה מאז שעזבת ואני התאבלתי על אובדן הקשר הזה במשך יותר מדי זמן.
אמרת לי שטוב לך איתה ,שאתה מאושר איתה .
אז עכשיו הגיע תורי.
תורי להיות מאושרת!


***

מקווה שנהנתם..
אווה=] ♡