היושיםםם
למרות שממש באלי לקטר ולבכות לכם על זה שחזרתי לעבודה הקודמת (קודמת קודמת קודמת קודמת) שלי אוותר ובמקום זה אדבר איתם על נושא אחר שהגעתי עליו בזמן העבודה.
ביטחון עצמי.
תמיד הייתי הילדה עם הביטחון העצמי הגדול. אחת שלא מתביישת, מדברת בלי סוף ואפילו קצת מאיימת.
לא מזמן אמא שלי אמרה לי שהשתנתי. שאני כבר לא אותה הילדה שהייתי פעם. האמת שאני שומעת את זה כבר כמה שנים. אז הלילה היה לי הרבה זמן לחשוב על זה ואז נפל לי האסימון. השתנתי! אבל לא כי רציתי אלא כי הרגשתי צורך.
מכירים את השמן שבחבורה, זה שבדרך כלל עושה הכי הרבה רעש ואי אפשר לפספס את נוכחותו?
אז נעים מאוד, קוראים לי חווה אווה יוסופוב ואני אותה השמנה רק בלי הרעש.
אתם בטח חושבים לעצמכם 'את שמנה? אולי קצת רחבה, אולי מלאה במקומות הנכונים וקצת גם הלא נכונים אבל לא שמנה'
שמנה שמנה או לפחות זה מה שהמראה אומרת לי כל פעם שאני מסתכלת עליה, אבל זה לא הנושא.
כמו שאמרתי תמיד הייתי מהמרעישות גם אם לא תמיד ניסיתי להיות כזו, תמיד הייתי בולטת לא משנה איפה הייתי, במקום חדש, בבית, בבית הספר, בחוץ עם חברים או משפחה, תמיד היה רעש סביבי.
איפהשהו בגיל 14 אחרי שזרקתי את הספורט לקיבינימיני (ג'ודו היה כל חיי וגם זה נעלם כמו כל דבר בחיינו) התחלתי להשמין. זה לא הפריע לי אבל יותר מאוחר בגיל 15-16 זה מאוד הפריע לי והבנתי שאני שמנה.
אני שמנה, יש לי כתפיים רחבות שלא כל בגד עולה עליהן, יש לי מבנה גוף מרובע שכל פעם שאני מנסה ללבוש שמלה אני מזכירה לעצמי את בובספוג מכנסמרובע, בזכות הגוף הזה התחלתי לשנוא שופינג כי שום בגד של "צעירות" בגילי לא עולה עליי או סתם לא יושב עליי טוב.חברותיי תמיד היו רזות ודקיקות ולא היתה להן בעיה לאכול הכל מול כולם וללכת עם בגד ים.
לעומת זאת אני תמיד צריכה להכניס את הבטן עד שנגמר האוויר ועדיין הטיירים צצים להם.
וכך לאט לאט באופן אוטומטי מבלי ששמתי לב הקטנתי את עצמי.
שלא תבינו לא נכון-ניסיתי לעשות דיאטות. כל פעם הורדתי 5 קילו ואז עליתי 10 בכייף. כייף לא?
אז הגעתי למסקנה שאם אני לא מצליחה להקטין את גופי אקטין את האופי שלי.
פתאום אני יותר שקטה, כמעט ולא מדברת, במקומות חדשים או הומי אדם משתדלת לשבת כמה שיותר רחוק ובצד. תמיד שמה את תיקי על הברכיים כדיי להסתיר את הבטן שמטעה אנשים ובטוחים שנכנסתי להריון.
וככה מהילדה הכי רעשנית הפכתי לילדה הכי שקטה.
כשאמא שלי אמרה לי שהשתנתי לא הבנתי מה היא רוצה ממני.
היא טוענת שאני פתאום מעדיפה לדבר עם אנשים באינטרנט ובטלפון במקום להיפגש איתם כמו פעם ואני תמיד סתרתי את דבריה.
אבל אז שמתי לב שלאט לאט נהיו לי גם בעיות חברתיות קטנטנות.
פתאום קשה לי להסתגל במקומות עבדוה וקשה לי להיפתח לאנשים או סתם לזרום איתם בשיחות.
זה לעולם לא קרה לי!
אבל..מה יקרה אם הם יחשבו שאני שמנה? איך הם רואים אותי? האם הם רואים בי את מה שאני רואה בעצמי?
ואם אפתח את הפה מה יקרה אז?
שוב אקבל את תשומת הלב ומהר מאוד השומן יחטוף אותו.
זה מה שתמיד עבר לי בראש!
תמיד אמרו לי שהייתי קטנה יותר תמיד הייתי במרכז העניינים, האמת..אני קצת מתגעגעת לזה!
אז הינה אני, בלי שום מסכות או פחדים.
בלי להכניס את הבטן עד שנגמר האוויר, מבלי לפחד לאכול עוד קוביית שוקולד או פרוסת לחם.
אני חווה אווה יוסופוב( החמודה שנראית כמו תות בננה) 64 ק"ג של אהבה עצמית, יופי נשי ושומנים שאין לי מה להסתירם.
64 ק"ג של כתפיים רחבות, בטן בולטת והגוף שמזכיר את בובספוג מכנסמרובע.
זה לא אומר שאפסיק לאכול נכון וכ'ו כ'ו.. אבל את זה אני עושה נטו בשביל עצמי ואם ארזה וארד במשקל אז זה רק עוד פלוס.
הבנתי שהבעיה היא בעצם בי! היא התחילה בי וגם תסתיים בי!
אז אני יותר לא מתפדחת ולא מתביישת בעצמי.
סך הכל אני ילדה חמודה ;-)
ולעולם! לעולם לא אנסה שוב להקטין את עצמי!
אני לא יודעת אם יש עוד חבר'ה שמרגישים או הרגישו כמוני וגם אם כן אני מקווה שזה גרם לכם להבין ששום דבר לא שווה שנקטין את עצמנו.
תמיד תעריכו את עצמכם יותר ותאהבו את עצמכם! אין שום דבר פסול בזה!
יש משפט שאומר "אם אין אני לי מי לי"
משתדלת לדבוק במשפט הזה כי אם אני לא יעריך את עצמי אחרים לא יוכלו לעשות זאת!
מקדישה לכם שיר שאישית מאוד אוהבת!
https://www.youtube.com/watch?v=eAfyFTzZDMM
אוהבת המונים!
אתכם
וגם אותי!
אווה=] 3>
נ.ב. אם לא הייתי קצת דתייה בטוח הייתי מעלה תמונה עם בגד ים אבל תסתפקו בזה!
למרות שממש באלי לקטר ולבכות לכם על זה שחזרתי לעבודה הקודמת (קודמת קודמת קודמת קודמת) שלי אוותר ובמקום זה אדבר איתם על נושא אחר שהגעתי עליו בזמן העבודה.
ביטחון עצמי.
תמיד הייתי הילדה עם הביטחון העצמי הגדול. אחת שלא מתביישת, מדברת בלי סוף ואפילו קצת מאיימת.
לא מזמן אמא שלי אמרה לי שהשתנתי. שאני כבר לא אותה הילדה שהייתי פעם. האמת שאני שומעת את זה כבר כמה שנים. אז הלילה היה לי הרבה זמן לחשוב על זה ואז נפל לי האסימון. השתנתי! אבל לא כי רציתי אלא כי הרגשתי צורך.
מכירים את השמן שבחבורה, זה שבדרך כלל עושה הכי הרבה רעש ואי אפשר לפספס את נוכחותו?
אז נעים מאוד, קוראים לי חווה אווה יוסופוב ואני אותה השמנה רק בלי הרעש.
אתם בטח חושבים לעצמכם 'את שמנה? אולי קצת רחבה, אולי מלאה במקומות הנכונים וקצת גם הלא נכונים אבל לא שמנה'
שמנה שמנה או לפחות זה מה שהמראה אומרת לי כל פעם שאני מסתכלת עליה, אבל זה לא הנושא.
כמו שאמרתי תמיד הייתי מהמרעישות גם אם לא תמיד ניסיתי להיות כזו, תמיד הייתי בולטת לא משנה איפה הייתי, במקום חדש, בבית, בבית הספר, בחוץ עם חברים או משפחה, תמיד היה רעש סביבי.
איפהשהו בגיל 14 אחרי שזרקתי את הספורט לקיבינימיני (ג'ודו היה כל חיי וגם זה נעלם כמו כל דבר בחיינו) התחלתי להשמין. זה לא הפריע לי אבל יותר מאוחר בגיל 15-16 זה מאוד הפריע לי והבנתי שאני שמנה.
אני שמנה, יש לי כתפיים רחבות שלא כל בגד עולה עליהן, יש לי מבנה גוף מרובע שכל פעם שאני מנסה ללבוש שמלה אני מזכירה לעצמי את בובספוג מכנסמרובע, בזכות הגוף הזה התחלתי לשנוא שופינג כי שום בגד של "צעירות" בגילי לא עולה עליי או סתם לא יושב עליי טוב.חברותיי תמיד היו רזות ודקיקות ולא היתה להן בעיה לאכול הכל מול כולם וללכת עם בגד ים.
לעומת זאת אני תמיד צריכה להכניס את הבטן עד שנגמר האוויר ועדיין הטיירים צצים להם.
וכך לאט לאט באופן אוטומטי מבלי ששמתי לב הקטנתי את עצמי.
שלא תבינו לא נכון-ניסיתי לעשות דיאטות. כל פעם הורדתי 5 קילו ואז עליתי 10 בכייף. כייף לא?
אז הגעתי למסקנה שאם אני לא מצליחה להקטין את גופי אקטין את האופי שלי.
פתאום אני יותר שקטה, כמעט ולא מדברת, במקומות חדשים או הומי אדם משתדלת לשבת כמה שיותר רחוק ובצד. תמיד שמה את תיקי על הברכיים כדיי להסתיר את הבטן שמטעה אנשים ובטוחים שנכנסתי להריון.
וככה מהילדה הכי רעשנית הפכתי לילדה הכי שקטה.
כשאמא שלי אמרה לי שהשתנתי לא הבנתי מה היא רוצה ממני.
היא טוענת שאני פתאום מעדיפה לדבר עם אנשים באינטרנט ובטלפון במקום להיפגש איתם כמו פעם ואני תמיד סתרתי את דבריה.
אבל אז שמתי לב שלאט לאט נהיו לי גם בעיות חברתיות קטנטנות.
פתאום קשה לי להסתגל במקומות עבדוה וקשה לי להיפתח לאנשים או סתם לזרום איתם בשיחות.
זה לעולם לא קרה לי!
אבל..מה יקרה אם הם יחשבו שאני שמנה? איך הם רואים אותי? האם הם רואים בי את מה שאני רואה בעצמי?
ואם אפתח את הפה מה יקרה אז?
שוב אקבל את תשומת הלב ומהר מאוד השומן יחטוף אותו.
זה מה שתמיד עבר לי בראש!
תמיד אמרו לי שהייתי קטנה יותר תמיד הייתי במרכז העניינים, האמת..אני קצת מתגעגעת לזה!
אז הינה אני, בלי שום מסכות או פחדים.
בלי להכניס את הבטן עד שנגמר האוויר, מבלי לפחד לאכול עוד קוביית שוקולד או פרוסת לחם.
אני חווה אווה יוסופוב( החמודה שנראית כמו תות בננה) 64 ק"ג של אהבה עצמית, יופי נשי ושומנים שאין לי מה להסתירם.
64 ק"ג של כתפיים רחבות, בטן בולטת והגוף שמזכיר את בובספוג מכנסמרובע.
זה לא אומר שאפסיק לאכול נכון וכ'ו כ'ו.. אבל את זה אני עושה נטו בשביל עצמי ואם ארזה וארד במשקל אז זה רק עוד פלוס.
הבנתי שהבעיה היא בעצם בי! היא התחילה בי וגם תסתיים בי!
אז אני יותר לא מתפדחת ולא מתביישת בעצמי.
סך הכל אני ילדה חמודה ;-)
ולעולם! לעולם לא אנסה שוב להקטין את עצמי!
אני לא יודעת אם יש עוד חבר'ה שמרגישים או הרגישו כמוני וגם אם כן אני מקווה שזה גרם לכם להבין ששום דבר לא שווה שנקטין את עצמנו.
תמיד תעריכו את עצמכם יותר ותאהבו את עצמכם! אין שום דבר פסול בזה!
יש משפט שאומר "אם אין אני לי מי לי"
משתדלת לדבוק במשפט הזה כי אם אני לא יעריך את עצמי אחרים לא יוכלו לעשות זאת!
https://www.youtube.com/watch?v=eAfyFTzZDMM
אוהבת המונים!
אתכם
וגם אותי!
אווה=] 3>
נ.ב. אם לא הייתי קצת דתייה בטוח הייתי מעלה תמונה עם בגד ים אבל תסתפקו בזה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה