3 נערים:
לפני כמה ימים (12/6) ציינו שנה לרצח של שלושת הנערים.
שנה מאז שכל עולמם של שלושה משפחות שלא עשו דבר לאדם-השתנו מקצה לקצה.
לפני שנה זה קרה,3 נערים צעירים ותמימים שעשו את דרכם לביתם לקחו טרמפ,דבר שמאוד שגרתי בחלק מהמקומות בארץ,עלו על הטרמפ הלא נכון ונחטפו.
במשך ימים,לילות ושבועות חיפשו אותם בכל מקום אפשרי.
הקפיצו חיילים,פתחו במעצרים ואפילו נתנו שם למבצע הזה-"שובו אחים".
שנה עברה ואני מרגישה כאילו הודיעו על חטיפה רק אתמול.
הפחד שעבר במוחי,המחשבות שלא הפסיקו והתפילות שנאמרו
הכל היה מכוון לנערים.
מצאתי את עצמי באחד הימים שוכבת במיטה עם עיניים עצומות ומנסה לדמיין מה עובר עליכם עכשיו?איפה אתם?נמצא אתכם מתיישהו?אתם חיים או מתים?
האם אתם פצועים?כואב לכם מאוד?
המחשבות תמיד היו סביבכם!
ביום שהודיעו שמצאו אתכם ללא רוח חיים הרגשתי שכל עולמי חרב.
אין בנינו שום קשר ואתם אפילו לא מכירים אותי וגם אני לא אתכם
אבל הימים הללו שהתפללנו,קיווינו,האמנו בכל ליבנו שתחזרו אלינו חיים ובריאים בגופכם ובנפשכם קירבו בנינו מבלי שנרגיש בכלל.
בין רגע הפכתם לילדים של כולנו.
3 נערים שלא עשו רע לאיש נחטפו ונרצחו בטרם עת.
זה הכעיס,זה כאב,הזעם התפרץ "כמה עוד אפשר לשתוק?" רצינו לצרוח
"נקמה!!!!" רצינו לזעוק
אבל מה כל זה יביא לנו?זה לא יחזיר אתכם לחיים ולמשפחות.
עכשיו אחרי שנה אני רוצה להודות לכם!
תודה על האומץ שאחד מכן התקשר למשטרה גם אם זה היה לכמה שניות.
תודה שהייתם אתם מלאים בסיפורים וגאווה
תודה שלמדתם אותנו כמה שיעורים חשובים
תודה שלימדתם אותנו מהסיפורים עליכם אהבת ארץ ישראל מהי.
תודה שלימדתם אותנו מה זאת אחדות
מה זאת אהבת חינם.
כל המבצע הזה איחד את כל עם ישראל.
הרגשנו מאוחדים,נחושים,אוהבים מתמיד!
כולם הסכימו פה אחד לא חוטפים ילדים!
ואתם הייתם סך הכל ילדים שרצו להגיע הביתה,
ונשארתם ילדים.
לנצח!
נפתלי פרנקל,גלעד שער ואייל יפרח.
לא נשכח ולא נסלח!
יהיה זכרם ברוך.
לפני כמה ימים (12/6) ציינו שנה לרצח של שלושת הנערים.
שנה מאז שכל עולמם של שלושה משפחות שלא עשו דבר לאדם-השתנו מקצה לקצה.
לפני שנה זה קרה,3 נערים צעירים ותמימים שעשו את דרכם לביתם לקחו טרמפ,דבר שמאוד שגרתי בחלק מהמקומות בארץ,עלו על הטרמפ הלא נכון ונחטפו.
במשך ימים,לילות ושבועות חיפשו אותם בכל מקום אפשרי.
הקפיצו חיילים,פתחו במעצרים ואפילו נתנו שם למבצע הזה-"שובו אחים".
שנה עברה ואני מרגישה כאילו הודיעו על חטיפה רק אתמול.
הפחד שעבר במוחי,המחשבות שלא הפסיקו והתפילות שנאמרו
הכל היה מכוון לנערים.
מצאתי את עצמי באחד הימים שוכבת במיטה עם עיניים עצומות ומנסה לדמיין מה עובר עליכם עכשיו?איפה אתם?נמצא אתכם מתיישהו?אתם חיים או מתים?
האם אתם פצועים?כואב לכם מאוד?
המחשבות תמיד היו סביבכם!
ביום שהודיעו שמצאו אתכם ללא רוח חיים הרגשתי שכל עולמי חרב.
אין בנינו שום קשר ואתם אפילו לא מכירים אותי וגם אני לא אתכם
אבל הימים הללו שהתפללנו,קיווינו,האמנו בכל ליבנו שתחזרו אלינו חיים ובריאים בגופכם ובנפשכם קירבו בנינו מבלי שנרגיש בכלל.
בין רגע הפכתם לילדים של כולנו.
3 נערים שלא עשו רע לאיש נחטפו ונרצחו בטרם עת.
זה הכעיס,זה כאב,הזעם התפרץ "כמה עוד אפשר לשתוק?" רצינו לצרוח
"נקמה!!!!" רצינו לזעוק
אבל מה כל זה יביא לנו?זה לא יחזיר אתכם לחיים ולמשפחות.
עכשיו אחרי שנה אני רוצה להודות לכם!
תודה על האומץ שאחד מכן התקשר למשטרה גם אם זה היה לכמה שניות.
תודה שהייתם אתם מלאים בסיפורים וגאווה
תודה שלמדתם אותנו כמה שיעורים חשובים
תודה שלימדתם אותנו מהסיפורים עליכם אהבת ארץ ישראל מהי.
תודה שלימדתם אותנו מה זאת אחדות
מה זאת אהבת חינם.
כל המבצע הזה איחד את כל עם ישראל.
הרגשנו מאוחדים,נחושים,אוהבים מתמיד!
כולם הסכימו פה אחד לא חוטפים ילדים!
ואתם הייתם סך הכל ילדים שרצו להגיע הביתה,
ונשארתם ילדים.
לנצח!
נפתלי פרנקל,גלעד שער ואייל יפרח.
לא נשכח ולא נסלח!
יהיה זכרם ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה