לילה טוב צ'וצ'ים..
הגעתי למסקנה שהזמן הכי טוב שלי לכתוב בבלוג זה בלילה.
למה? לא יודעת. שקט, יש יותר זמן, ואפשר לשתף אתכם בכל מה שעבר עליי במשך היום.
למי מאיתנו לא קרה יותר מפעמיים לפחות שאנחנו צריכים חפץ כלשהו דחוף ולא זוכרים איפה הנחנו אותו?
שואלים את כולם אבל פתאום אף אחד לא ראה את זה ואין לכם מושג מה לעזאזל אתם תעשו עכשיו?
מתחילים להתחרפן, לקלל את כל העולם, אישתו ואחותו וכועסים על...האוויר בעיקר?
תופסים בשיערות הראש וצורחים "איפה לעזאזל שמתי את זה?!!!!" אבל החפץ לא באמת עונה ולצערנו גם אי אפשר להתקשר אליו (אלא אם כן מבודר על ניידים שבמקרה לא על שקט וכ'ו...)
זה מה שקרה לי היום! (בפעם המיליון...)
נתחיל מזה שלפני חצי שנה עבדתי בנתבג ורק שבוע שעבר המעסיקה לשער שלי נזכרה שעדין לא החזרתי את הכרטיס שהייתי אמורה (מסתבר..) אז היא סימסה לי להחזיר את הכרטיס למשרד הראשי.
היום בבוקר נזכרתי שעדין לא עשיתי את זה (מצטערת אני ממש עצלנית!) אז שאלתי את אבוש היקר מה הוא עושה היום.
מפה לשם הוא אמר שהוא יקפיץ ויחזיר אותי כל עוד זה לא יותר מ5 דקות..ת'כלס מה כבר יכול לקחת זמן? להיכנס למשרד לזרוק את זה עליהם ולחזור? ;-) (בדרך כלל אני אדם מאוד נחמד, אבל בתקופת העבודה שלי הם לא היו נחמדים אליי, או אל כל אדם אחר שהוא לא הם. )
חצי שעה לפני שהיינו צריכים לצאת (ואחרי שמיליון פעמים צרחתי מהחדר שלי שאני מוכנה ויאלה בוא נצא) לא מצאתי את הכרטיס הקטן והארור.
הזכרון אומר לי שזה היה כל החצי שנה הזאת בארנק אבל הארנק מראה שאין אצלו שוב זכר לכרטיס הזה.
מה לעזאזל עושים עכשיו?
באטרף מטורף התחלתי להפוך את כל המקומות שאולי זה היה שם עד ש...נזכרתי ששמתי אותו בתוך המגן של הנייד שלי רק שאת המגן זרקתי לפני כמה שבועות.
כולי בבאסה ובעצבים (על עצמי) איך לעזאזל זרקתי את זה מבלי לבדוק?
למה אני כזו ילדה לא אחראית?
והינה שוב הוכחתי להורים שהם צודקים, אין בי טיפת בגרות!
מסננת את כולם, מקללת את העולם על טיפשותי, ורואה את עצמי כבר נפרדת מעוד כמה מאות שקלים (כנס לנתבג, עברתי את זה כבר פעם אחת. לא כייפ!!)
עד שפתאום קלטתי בזווית העין ככה את אותו המגן שהייתי בטוחה שזרקתי מכונס באיזשהי פינה לא ברורה בספריה שבחדר השני. (איך זה הגיע לשם? אין לי מושג!)
התמלאתי תקווה חדשה וחשבתי לעצמי אם לא זרקתי את המגן (אגב הכרטיס לא היה שם -_- ) הכרטיס כנראה עדין בבית, רק איפה?
לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי לבדוק כל מדף ומדף, כל פינה ופינה.
להרים ספרים, איפור ועוד כל מיני שטויות,
דפים, מחברות ובובות. כל דבר העיקר למצוא אותו.
תוך כדיי שאני מזיזה ומרימה הכל אני קולטת את כל האבק שהצטבר במדפים ורוצה להרוג את עצמי (לפני זה יגיע לעיניים של אמא כי אחרת היא תהרוג אותי!)
זה לא שאני לא מנקה את הבית, ועוד היום חמישי אז בכלל שטיפה וטיפוח כללי לבית (במקרה הנורמלי..יש ימים שאמוש מחליטה להתחרפן ולמלא אותנו בהוראות ניקיון שלא מהעולם הזה.)
אבל בנינו איך מנקים את האבק כשיש מדפים מפוצצים בדברים? מסביב. פשוט מאוד.
אז לא הפעם.
הפעם הרמתי והזזתי הכל, ניקיתי וסידרתי כמו שצריך (אמא אפילו לא שמה לב..מאכזב!)
ולכמה רגעים שכחתי בכלל למה התחלתי את כל הנקיון פסח הזה!
על הדרך זרקתי פוול דברים שאני בכלל לא מבינה למה הם עדין אצלי,
ניקיתי אבק במקומות שאפילו לא ידעתי שקיימים
סידרתי את המדפים והמגירות..
ו..לא, לא מצאתי!
אז חשבתי שאולי זה נפל לי באחד מהימים מתחת למיטה (יש לי מעל המיטה כמה מדפים טובים ועמוסים..)
הרמתי את כל מה שהיה בצדדי המיטה (ויש המון!!! גיטרה, בובות, עוד כל מיני שקיות שאין לי מושג מה לעשות איתם..כו'ו..) והרמתי את התיק הקונדטורי הענק שלי ולשבריר שניה חשבתי לעצמי מה הסיכוי שזה שם?
תרגעו, למה שזה יהיה שם? ומי בכלל ילך לעבודה עם תיק ענק שכזה? לא אני.
אבל מה...נזכרתי שהלכתי עם התיק הקטן של המכללה שבה למדתי קונדטוריה (אותו תיק קונדטורי רק קטן כמו תיק גב).
פותחת את הארון בהיסטריה וציפייה, מוציאה את התיק, פותחת אותו במהירות ומה אני רואה לנגד עיניי?
את הכרטיס הארור והקטן, נח לו בכייפ בתוך הפלסטיק השקוף עם השרוך כאילו לא הפכתי את החדר שעתיים כדיי למצוא אותו!
עצביםםם!!!!!!!
לא ידעתי אם לבכות או לצחוק אז נקרעתי מצחוק.
אבוש חשב שהשתגעתי, האמת שהייתי בטוחה שגם אני!
בסוף נסענו לנתבג אבל מה קרה בסוף? הרי אין מצב שהכל ילך לי חלק לפי התוכנית! (אני מאשימה את מרפי! )
הגעתי לטרמינל 3, רצתי כמו משוגעת (הבטחתי לאבוש 5 דק ואני בחוץ) ובאמת כל העינין לקח לי 5 דק
כי החמודים בכלל לא היו פתוחים!!! השעה 13:30 למה לעזאזל אתם לא פתוחים?
למה כל המשרדים ברחבי הארץ עובדים ואתם לא?
כי זה נתבג, ולו יש חוקים משלו, והם עובדים מ8:00-13:00 ומ15:00-19:00
חיים דבש מישהו?
בצער ויגון עזבתי וחזרתי למכונית.
לא סיפרתי לאבוש שהם היו סגורים כי אז סתם כל הנסיעה היתה הולכת לפח והייתי מבאסת אותו.
כנראה שאסע לשם בכוחות עצמי באחד מן הימים (אל תשאלו אותי מתי כי אין לי מושג..כבר אמרתי שאני עצלנית!)
למרות כל הבלאגן..יצאו דברים טובים:
לאבוש ולי היה זמן איכות- חיפושים, נסיעה וכו'..
ניקיתי את החדר נקיון פסח- אגב בסוף גם הזזתי את המיטה (כי אני סופר וואמן זה למה!) וניקיתי כל פינה, אבק, וכתם שהיה. (רשמית החדר מוכן לפסח, מי שנכנס עם חמץ דמו בראשו!)
ובמהלך הנסיעה הביתה התנגנו ברדיו 2 שירים שאני הכי אוהבת של ה-להקה שלי!
יום משוגע? יותר מלא בעצבים מיותרים אבל גם עליהם בסופו של דבר אני צוחקת.
מסקנה-לנסות לזכור איפה שמים את הדברים,
לא להתחרפן כשלא מוצאים משהו שאמור להיות בבית (זה בטוח בבית, אלא אם כן צמחו לו רגליים/כנפיים/סילונים)
ולפעמים צריך לנקות את החדר ניקיון יסודי.
עד כאן הקיטורים להיום(או להלילה..)
לילה טוב ושיהיה סופ"ש רגוע, חמים ושקט!
אוהבת המונים
המקטרת בסטייל ;-)
אווה =] 3>
מצרפת את השירים שעשו לי היום נעימי בלב:
https://www.youtube.com/watch?v=09R8_2nJtjg
https://www.youtube.com/watch?v=fwK7ggA3-bU
(אדם לוין תעשה לי גדוד..גם שירים זה בסדר..)
הגעתי למסקנה שהזמן הכי טוב שלי לכתוב בבלוג זה בלילה.
למה? לא יודעת. שקט, יש יותר זמן, ואפשר לשתף אתכם בכל מה שעבר עליי במשך היום.
למי מאיתנו לא קרה יותר מפעמיים לפחות שאנחנו צריכים חפץ כלשהו דחוף ולא זוכרים איפה הנחנו אותו?
שואלים את כולם אבל פתאום אף אחד לא ראה את זה ואין לכם מושג מה לעזאזל אתם תעשו עכשיו?
מתחילים להתחרפן, לקלל את כל העולם, אישתו ואחותו וכועסים על...האוויר בעיקר?
תופסים בשיערות הראש וצורחים "איפה לעזאזל שמתי את זה?!!!!" אבל החפץ לא באמת עונה ולצערנו גם אי אפשר להתקשר אליו (אלא אם כן מבודר על ניידים שבמקרה לא על שקט וכ'ו...)
זה מה שקרה לי היום! (בפעם המיליון...)
נתחיל מזה שלפני חצי שנה עבדתי בנתבג ורק שבוע שעבר המעסיקה לשער שלי נזכרה שעדין לא החזרתי את הכרטיס שהייתי אמורה (מסתבר..) אז היא סימסה לי להחזיר את הכרטיס למשרד הראשי.
היום בבוקר נזכרתי שעדין לא עשיתי את זה (מצטערת אני ממש עצלנית!) אז שאלתי את אבוש היקר מה הוא עושה היום.
מפה לשם הוא אמר שהוא יקפיץ ויחזיר אותי כל עוד זה לא יותר מ5 דקות..ת'כלס מה כבר יכול לקחת זמן? להיכנס למשרד לזרוק את זה עליהם ולחזור? ;-) (בדרך כלל אני אדם מאוד נחמד, אבל בתקופת העבודה שלי הם לא היו נחמדים אליי, או אל כל אדם אחר שהוא לא הם. )
חצי שעה לפני שהיינו צריכים לצאת (ואחרי שמיליון פעמים צרחתי מהחדר שלי שאני מוכנה ויאלה בוא נצא) לא מצאתי את הכרטיס הקטן והארור.
הזכרון אומר לי שזה היה כל החצי שנה הזאת בארנק אבל הארנק מראה שאין אצלו שוב זכר לכרטיס הזה.
מה לעזאזל עושים עכשיו?
באטרף מטורף התחלתי להפוך את כל המקומות שאולי זה היה שם עד ש...נזכרתי ששמתי אותו בתוך המגן של הנייד שלי רק שאת המגן זרקתי לפני כמה שבועות.
כולי בבאסה ובעצבים (על עצמי) איך לעזאזל זרקתי את זה מבלי לבדוק?
למה אני כזו ילדה לא אחראית?
והינה שוב הוכחתי להורים שהם צודקים, אין בי טיפת בגרות!
מסננת את כולם, מקללת את העולם על טיפשותי, ורואה את עצמי כבר נפרדת מעוד כמה מאות שקלים (כנס לנתבג, עברתי את זה כבר פעם אחת. לא כייפ!!)
עד שפתאום קלטתי בזווית העין ככה את אותו המגן שהייתי בטוחה שזרקתי מכונס באיזשהי פינה לא ברורה בספריה שבחדר השני. (איך זה הגיע לשם? אין לי מושג!)
התמלאתי תקווה חדשה וחשבתי לעצמי אם לא זרקתי את המגן (אגב הכרטיס לא היה שם -_- ) הכרטיס כנראה עדין בבית, רק איפה?
לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי לבדוק כל מדף ומדף, כל פינה ופינה.
להרים ספרים, איפור ועוד כל מיני שטויות,
דפים, מחברות ובובות. כל דבר העיקר למצוא אותו.
תוך כדיי שאני מזיזה ומרימה הכל אני קולטת את כל האבק שהצטבר במדפים ורוצה להרוג את עצמי (לפני זה יגיע לעיניים של אמא כי אחרת היא תהרוג אותי!)
זה לא שאני לא מנקה את הבית, ועוד היום חמישי אז בכלל שטיפה וטיפוח כללי לבית (במקרה הנורמלי..יש ימים שאמוש מחליטה להתחרפן ולמלא אותנו בהוראות ניקיון שלא מהעולם הזה.)
אבל בנינו איך מנקים את האבק כשיש מדפים מפוצצים בדברים? מסביב. פשוט מאוד.
אז לא הפעם.
הפעם הרמתי והזזתי הכל, ניקיתי וסידרתי כמו שצריך (אמא אפילו לא שמה לב..מאכזב!)
ולכמה רגעים שכחתי בכלל למה התחלתי את כל הנקיון פסח הזה!
על הדרך זרקתי פוול דברים שאני בכלל לא מבינה למה הם עדין אצלי,
ניקיתי אבק במקומות שאפילו לא ידעתי שקיימים
סידרתי את המדפים והמגירות..
ו..לא, לא מצאתי!
אז חשבתי שאולי זה נפל לי באחד מהימים מתחת למיטה (יש לי מעל המיטה כמה מדפים טובים ועמוסים..)
הרמתי את כל מה שהיה בצדדי המיטה (ויש המון!!! גיטרה, בובות, עוד כל מיני שקיות שאין לי מושג מה לעשות איתם..כו'ו..) והרמתי את התיק הקונדטורי הענק שלי ולשבריר שניה חשבתי לעצמי מה הסיכוי שזה שם?
תרגעו, למה שזה יהיה שם? ומי בכלל ילך לעבודה עם תיק ענק שכזה? לא אני.
אבל מה...נזכרתי שהלכתי עם התיק הקטן של המכללה שבה למדתי קונדטוריה (אותו תיק קונדטורי רק קטן כמו תיק גב).
פותחת את הארון בהיסטריה וציפייה, מוציאה את התיק, פותחת אותו במהירות ומה אני רואה לנגד עיניי?
את הכרטיס הארור והקטן, נח לו בכייפ בתוך הפלסטיק השקוף עם השרוך כאילו לא הפכתי את החדר שעתיים כדיי למצוא אותו!
עצביםםם!!!!!!!
לא ידעתי אם לבכות או לצחוק אז נקרעתי מצחוק.
אבוש חשב שהשתגעתי, האמת שהייתי בטוחה שגם אני!
בסוף נסענו לנתבג אבל מה קרה בסוף? הרי אין מצב שהכל ילך לי חלק לפי התוכנית! (אני מאשימה את מרפי! )
הגעתי לטרמינל 3, רצתי כמו משוגעת (הבטחתי לאבוש 5 דק ואני בחוץ) ובאמת כל העינין לקח לי 5 דק
כי החמודים בכלל לא היו פתוחים!!! השעה 13:30 למה לעזאזל אתם לא פתוחים?
למה כל המשרדים ברחבי הארץ עובדים ואתם לא?
כי זה נתבג, ולו יש חוקים משלו, והם עובדים מ8:00-13:00 ומ15:00-19:00
חיים דבש מישהו?
בצער ויגון עזבתי וחזרתי למכונית.
לא סיפרתי לאבוש שהם היו סגורים כי אז סתם כל הנסיעה היתה הולכת לפח והייתי מבאסת אותו.
כנראה שאסע לשם בכוחות עצמי באחד מן הימים (אל תשאלו אותי מתי כי אין לי מושג..כבר אמרתי שאני עצלנית!)
למרות כל הבלאגן..יצאו דברים טובים:
לאבוש ולי היה זמן איכות- חיפושים, נסיעה וכו'..
ניקיתי את החדר נקיון פסח- אגב בסוף גם הזזתי את המיטה (כי אני סופר וואמן זה למה!) וניקיתי כל פינה, אבק, וכתם שהיה. (רשמית החדר מוכן לפסח, מי שנכנס עם חמץ דמו בראשו!)
ובמהלך הנסיעה הביתה התנגנו ברדיו 2 שירים שאני הכי אוהבת של ה-להקה שלי!
יום משוגע? יותר מלא בעצבים מיותרים אבל גם עליהם בסופו של דבר אני צוחקת.
מסקנה-לנסות לזכור איפה שמים את הדברים,
לא להתחרפן כשלא מוצאים משהו שאמור להיות בבית (זה בטוח בבית, אלא אם כן צמחו לו רגליים/כנפיים/סילונים)
ולפעמים צריך לנקות את החדר ניקיון יסודי.
עד כאן הקיטורים להיום(או להלילה..)
לילה טוב ושיהיה סופ"ש רגוע, חמים ושקט!
אוהבת המונים
המקטרת בסטייל ;-)
אווה =] 3>
מצרפת את השירים שעשו לי היום נעימי בלב:
https://www.youtube.com/watch?v=09R8_2nJtjg
https://www.youtube.com/watch?v=fwK7ggA3-bU
(אדם לוין תעשה לי גדוד..גם שירים זה בסדר..)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה