evakitur

יום שני, 2 במאי 2016

לאכול לבד זה מוזר..

יושבת באיזשהו בית קפה בשום מקום בעיר שאמורה להיות נתניה, משתזפת לי בכייף בחוץ אני והנס קפה על בסיס חלב שלי..נותנת לרוח החמימה להעיף את שערי לכל כיון למרות שהוא אסוף בקוקו גבוה. 
לפי הצל אני נראית כמו שמש או יהושע פרוע..תלוי מי רואה איך זה ואיך ;)
יום שני..יום שגרתי..
טוב אולי לכם אבל לא לי..יום שגרתי אצלי זה כשאני ישנה ביום ועובדת בלילה
אבל מה לעשות שהחתונה קרובה מאוד וצריך לעשות סידורים אחרונים? אז אתמול היה לי יום חופשי..ניסיתי להכניס כמה שיותר סידורים בחיי שניסיתי אבל בסוף לא הצלחתי לעשות הכל וחלק לא קטן נפל על היום.
האמת שאם לא הייתי עובדת היום לילה מהשעה 20:00 עד 8:00 יום למחרת אז אולי לא הייתי כלכך לחוצה בזמנים.
אבל אני עובדת..ועוד איך!(12 שעות בראבק!)
קמתי מוקדם מהרגיל..(8:30 זה מוקדם בשבילי!)מה לא עושים בשביל מדידה של השמלת כלה שלי (שאגב מהממת!!) שעה וחצי פלוס מינוס אחרי שאישרנו וסידרנו הכל הייתי בדרכי לתחנת רכבת לוד..משם לנתניה..
מה איבדתי בעיר הזאת? שאלה טובה!
כנראה את הרופא היחיד שיכול להסיר שומות בצורה טובה.

יש לי משהו ענק ושחור על האף שפעם עוד היה מה שנקרא נקודת חן חמודה וקטנה..אם השנים גדלתי וגם הוא.
יכול להיות שאני קצת מגזימה בתגובה שלי לחיפושית הענקית הזאת שנמצאת על אפי אבל ככה אני רואה אותה. כל פעם שאני מסירה את המשקפיים אני רואה את הדבר הזה מזווית העין בצורה בולטת וגדולה! ומפה..מזווית העין שלי..זה יכול להסתיר חצי מכדור הארץ ;)
וזהו...נמאס לי ממנו!
אז היום, בתקווה גדולה, יפרדו דרכינו כידידים טובים(או כגוף ושומה מיותרת וחסרת יופי!) בכל זאת..היינו לא מעט זמן ביחד!

הגעתי לכאן בתחבורה ציבורית..סיוט! זוועת עולם!!!אבל אין לי אפשרות אחרת (לא,אין לי רשיון! נושא רגיש מדי שדורש פוסט מיוחד!).
רכבת,ללכת ברגל יותר מ10 דקות, אוטובוס ושוב ללכת כמה דקות טובות..לא קל!
אבל אין ברירה!
אז אחרי יותר משעה וחצי בדרכים הגעתי! (הללויההה)
ומה גיליתי? שהמרפאה סגורה!(סעמק)
כנראה שאני הראשונה בתורים היום שזה יאיי לגמרי.
ובנתיים אני פה,לבד..
וזה מוזר.
יצא לכם לראות מישהו יושב לבד בבית קפה?מסעדה? עוד מקום שמוכרים בו אוכל חוץ ממכולת וסופר?
אז לי כן ותמיד חשבתי מעניין מה עובר לאותו אחד בראש..הוא כאן לבד כי בא לו או כי אין לו עם מי לשבת? ואולי הוא בכלל מחכה למישהו?
אז כרגע אני במקומו..יושבת לבד ומתבוננת בכל מי שסביבי.

לא מזמן קראתי מאמר שאומר שאנשים מפחדים לשבת לבד ולכן גם אם הם לבד הם חייבים להתעסק עם הפלאפון,טאבלט, מחשב נייד וכו...
חייבים להעסיק את עצמם רק כי פוחדים להיות לבד.
כשאתה לבד בלי עיסוק זה אומר שזה רק אתה ועצמך. אתה והמחשבות, ומזה, לפי המאמר, אנשים פוחדים.
להיות חבד עם עצמם, לתת למחשבות לרוץ..לתת למח לדבר עם עצמו.
לנה? שאלה טובה!
אולי כי מפחדים מהתוצאות של המחשבות האלה(?!)
בכל מקרה החלטתי שאני לא מפחדת לחשוב..כי אני באמת לא.
לפעמים אני לבד..מרצון...כי ככה בא לי.
מתחשק לי להיות לבד רק אני והמחשבות..לרוב זה קורה בלילה. עושה חשבון נפש עם עצמי על היום שעבר.
אז גם עכשיו אני לבד..עם 10 אחוז סוללה..כותבת את הפוסט הזה ומחליטה שברגע שאפרסם את הפוסט אסגור את האינטרנט (כי אין לי גם ככה סוללה) ואהיה לבד עם עצמי...
 רק אני והנס קפה על בסיס חלב שלי..  יושבת באיזשהו בית קפה בשום מקום בעיר שאמורה להיות נתניה, משתזפת לי בכייף בחוץ ונותנת לרוח החמימה להעיף את שערי לכל כיון למרות שהוא אסוף בקוקו גבוה. 
לפי הצל אני נראית כמו שמש או יהושע פרוע..תלוי מי רואה איך זה ואיך ;)

ועדין..לאכול לבד בבית קפה זה הכי מוזר שיש! סתם שתדעו ;)

יום שני, 25 באפריל 2016

בקיץ הזה-אילנית עדני

בקיץ הזה- אילנית עדני
הוצאה עצמית – אילנית עדני שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 312

את אילנית עדני הכרתי ככותבת אנונימית בקבוצה בפייסבוק וכבר אז הצהרתי בקולי קולות שברגע שהיא תחליט להוציא ספר ארכש אותו ישר.
לספר הזה חיכיתי המון! לא רק בגלל הסופרת- שכבר יצאתי מהו סגנון כתיבתה- אלא בגלל המעט טיזרים שפיזרה לנו בעמוד הפייסבוק שלה, הם היו קצרים, מסקנים ובהחלט עשו את העבודה.

תקציר הספר:
שום דבר לא מכין את קרן רוטמן, סמנכ"לית 'רוטמן קידוחים',
להתמודדות מול שביתת הכורים הפתאומית ביישוב הצפוני
"אורים", שבבעלות סבה.
כשהתחרות הגלובלית העסקית וסבה נושפים בעורפה,
עליה להוכיח לכולם כי היא מסוגלת להתמודד עם המצב.


קיימת רק בעיה אחת, אסף אוחיון. כורה הפחם והנציג הלא
רשמי של הכורים שמבטיח לעשות לה חיים לא קלים.
כאשר הדרישות שלו מתנגשות עם הנאמנות שלה לחברה,
קרן מוצאת את עצמה נפתחת בעל כורכה אל הסביבה הזרה והלא מוכרת
של מעמד הפועלים, שמעלה בה תהיות לגבי הערכים עליהם גדלה כל חייה.


אסף עוד ישנה אותה והיא אותו אבל ברגע שסודות העבר שלהם מתגלים,
הם צריכים להתמודד עם דעות קדומות והחלטות קשות, הגורמות להם להבין
שהדרך אל התהום הרבה יותר קצרה ממה שחשבו.


הכתיבה של אילנית פשוטה ועכשוויות, קלילה וזורמת.
רכשתי את הספר ביום יציאתו, התחלתי לקרוא אותו גם באותו היום וסיימתי בפחות מ24 שעות.
הסיפור זרם והדמויות, אוח הדמויות פשוט לאכול אותם!
אסף תפס אותי חזק עם האמת שלו והרס אותי עם כמה ממשפטי המחץ שלו!
קרן  עצבנה אותי כל כך ואפילו שמחתי שהכל התפורר לה בידיים אבל אז הצלחתי להתחבר אליה ואפילו לאהוב אותה (נקודה לטובת הסופרת!)
והדמויות המשניות תרמו לעלילה.
מצאתי את עצמי צוחקת, המומה, מפחדת, מתעצבנת ומחייכת והכל בו זמנית!
היו כמה משפטים שבהחלט חזרתי עליהם כמה וכמה פעמים רק בשביל לצחוק שוב פעם.

האם אני ממליצה? בהחלט!
ותנחשו מה? יש את הספר גם במודפס!

לרכישה: בקיץ הזה-אילנית עדני




מחכה לספר הבא של הסופרת!
מקווה שתהנו בדיוק כמו שאני נהנתי!

נתראה בסיקור הבא
אווה 3>

יום ראשון, 10 באפריל 2016

תעתוע אפל-דנה מויסון

הבטחתי סיקורים בקרוב והינה אני מבצעת!
האמת שבחודשיים האחרונים קראתי מעל 10 ספרים!
הרגשתי צורך לקרוא מבלי להעביר סיקור או ביקורת על הספר, קראתי סתם ככה בשביל הכייף שלי.
אבל יש ספרים שאין מה לעשות חייבים להעביר אותם לדורות הבאים.
טוב אולי קצת נסחפתי..אבל יש ספר שברגע שאתה מסיים לקרוא אתה צריך לקחת לעצמך כמה דקות של שקט כדיי שהספר יחלחל לך לתודעה ותבין את מה שהרגע קראת, ואחרי שהבנת אתה מרגיש צורך לשתף כל בן-אדם שני בחוויות הקריאה שלך.

תכירו את הספר "תעתוע אפל" מאת דנה מויסון.
יצא אור בשנת 2012
סך הכל 258 עמודים. לא ארוך ולא קצר בדיוק כמו שאני אוהבת.
נתקלתי בספר הזה לפני שנה בערך, באחת מהקבוצות בפייסבוק, ככה פתאום צץ לו פוסט על הספר.
ואמרתי לעצמי "איזה יופי, עוד סופרת כחול-לבן"
לא קראתי את התקציר, רק אמרו לי שהוא ספר מתח, שאני חייבת לקרוא אותו והוא ישאיר אותי בהלם.
גילוי נאות-אני שונאת שאומרים לי שאני חייבת חייבת חייבת לקרוא ספר כלשהו-קבלו קטע- אני לא חייבת!
אז ברגע שאומרים לי את זה אוטומטית הספר עובר לסוף הרשימה (טמטום מוחלט! אין לכם מושג עד כמה!)
את הסופרת דנה פגשתי לאחר מכן במפגש קבוצתי של כמה בנות מהפייסבוק והבטחתי לה שאגיע לספר שלה.\, אבל כרגע אני לא בקטע של מתח.
והינה חלפה לה כבר שנה ונפגשנו בכנס "רומנטיכאן"- כנס שכולו נועד לספרות הרומנטית בישראל.
אז אחרי אינספור המלצות רכשתי את הספר.

התחלתי לקרוא את הספר ביום שישי וסיימתי היום בבוקר (אם לא היתה לי עבודה באמצע או שעות שינה להשלים סביר להניח שהייתי מסיימת לפני).
יש קוראים שזמן הקריאה שלהם לא מוכיח האם הספר הוא טוב או לא.
אצלי זה כן!
ספר שאני לא מתחברת/אוהבת או סתם לא זורם לי- אני לא אסיים אותו גם אחרי חודש! (כמו למשל הספר "שרודר" שלקח לי כמעט חודשיים)

אז מה בעצם גרם לי להשאב לספר ולסיים אותו כל כך מהר?
קודם כל הספר כתוב בנקודת מבט שלישית- היא/הוא/הם/הן וכו'..
מישהו "מלמעלה" מספר את הסיפור. יש לי אהבה לא מוסברת לסגנון כתיבה כזה- מעטים מצליחים לגרום לקורא להתחבר לדמויות וכאן הסופרת הצליחה ובגדול!
אין דמות שלא רציתי לקרוא עליה!
עדין לא החלטתי מי הדמות הראשית (כנראה ששוטרת) אבל זה רק מעיד עד כמה שכל דמות היתה חשובה לא פחות מהשניה.
לכל דמות יש תפקיד חשוב.
כל משפט מוביל לאירוע אחר.
הקפיצות בין דמות לדמות לא סיבכו לאפילו זרמו.
אפילו פעם אחרת לא מצאתי את עצמי חוזרת לעמוד או לפסקה הקודמת כדיי להבין מי דיבר או עשה, כי לא היה צורך.
הסיפור נכתב בצורה פשוטה אבל..וזה אבל גדול (!) הוא לא פשוט בכלל!

כל מי שמכיר אותי יודע שאני קוראת כמה פרקים ראשונים של הספר, עוברת לפרק אחרון ואז אם הפרק האחרון משך אותי אני חוזרת לקרוא את המשך הספר בצורה הרגילה והמקורית.
גם כאן עשיתי את זה (בדיוק כמו בכל ספר מודפס..), הבנתי מה קרה, הבנתי איך כל התעלומה נפטרה והייתי בטוחה שאין לספר עוד מה לחדש לי. כל מה שחשבתי שהדמויות יעשו- הן באמת עשו.
המשכתי בכל זאת לקרוא את הספר ולהפתעתי הרבה כל כך טעיתי! ובגדול!
בחצי השני של הספר הכל התהפך ובכלל לא היה קשור למה שקראתי בסוף. ושוב מצאתי את עצמי מפעילה את הראש ומנסה להבין איך התפתחות העלילה שקראתי כרגע קשורה למה שקראתי בסוף הספר.
וזה- גבירותי ורבותי-בדיוק מה שאני אוהבת!
אם כבר ספר מתח אז לפחות להפעיל את הראש ולנסות להבין- האם פספתי משהו? מה עכשיו יקרה? האם המשפט המודגש הזה יתרום למשהו?
וכדיי שתבינו קצת יותר לעומק על מה אני מדברת ארחיב על הספר:
יש לנו את שרון- שוטרת במחלקת רציחות שכבר 3 שנים מנסה להבין מי רוצח בנות יפהפיות ומשחית את גופן. פלפלית ללא עצם בלשון או בגוף. משיגה את מה שרוצה ככה או ככה ומאוד קשה לסרב לה.
רוב- המנהל על שרון.
קלי- העורכת הראשית של עיתון "יופי פנימי" וגם היא בדיוק כמו שרון-משיגה כל מה שרק רוצה בדרכה שלה.
גלוריה-דומגנית על
ואנדי- צלם מתחיל שנשלח עם גלוריה לצלם קמפיין מיוחד במקום מרוחק.

הסיפור עצמו נע בין כל הדמיות כשרק בסוף הסיפור כל החלקים מתחברים ומבינים איך כל אחד קשור לשני.

כבר בפרק השני אתם תדעו מי הרוצח. הסופרת לא חששה לגלות את כל הקלפים.
הרדיפה אחר הרוצח בזמן שאתם כקוראים יודעים מי זה ושהוא נמצא במרחק של סך הכל כמה עמודים- זה עשה לי את כל הסיפור.
לעקוב אחרי 2 דמויות שרודפות אחת אחרי השניה בזמן שאתם יודעים את האמת זה כמו לראות סרט ולצעוק לטלויזיה "אל תלכי לשם מפגרת! את הולכת למות!"
גיליתי שזה כל הכייף! לדעת משהו שכביכול האחר (או במקרה הזה הדמות) לא יודע ולראות במו עיניך איך הכל מתחיל להתחבר.
הסופרת דנה עשתה זאת בצורה מדהימה!

בין הרדיפות ומקרי הרצח ישנו גם סיפור אהבה לא קטן. מצאתי את עצמי מחייכת מדי פעם ומקווה בדיוק כמו הדמיות-שמשהו יתפתח בניהם. הסיפור הקטן הזה היה חמוד ומבחינתי הוא היה "פיסת השקט" של הספר.

מודה שהייתי בטוחה שזה עוד ספר מתח שאדע מה קורה לאורך כל הספר והופתעתי לגלות שממש לא! זה רחוק ממה שחשבתי.
אמנם בהתחלה זה באמת היה ככה אבל מהחצי השני של הספר ועד סופו לא ניחשתי ולא ראיתי את השינוי בעלילה.


נהנתי מכל עמוד, פסקה, שורה ומילה מהספר.
ומחכה כבר לספר הבא של הסופרת!
ממליצה מכל הלב
ומי שקורא-אשמח לשמוע חוות דעת!

אגב...הסופרת הוציאה את הספר גם באנגלית- אז אם אתם קוראים באנגלית הלינק הבא בשבילכם:
אתר הבית של הספר-באנגלית

תקציר הספר:

במשך שלוש שנים איש לא הצליח לעצור את הרוצח הסדרתי שקורבנותיו היו נערות יפהפיות שמראן הושחת לפני מותן. שרון, בלשית מחוספסת ממחלק הרצח של ניו-יורק, שמה לה למטרה לתפוס את הרוצח החמקמק בכל מחיר. בחיפושיה היא מגיעה עד לצמרת עולם הזוהר, ובדרך מעוררת את זעמה של עורכת מגזין אופנה נחשב. היא מגלה שהסוד לפתרון התעלומה טמון אצל דוגמנית-על, שאינה מודעת לסכנה האורבת לה. האם שרון תספיק להרכיב את כל חלקי הפאזל בזמן ולהציל את הקורבן הבא?
 
"תעתוע אפל" הוא סיפור על שלוש נשים חזקות: דוגמנית בינלאומית, אשת עסקים מצליחה שמסתירה סוד אפל ובלשית עקשנית.. במהלך מרדף חוצה גבולות אחר האמת, נחשפות פניה המכוערות של הנקמה, אך גם נרקמים קשרי אהבה מפתיעים. עברן של הגיבורות נשזר בשרשרת הרציחות ומוביל לסופו המפתיע של הספר.
 
לרכישה בעברית:
 
 
 
 
נ.ב. אני ילדה פחדנית ובגלל זה אני לא רואה סרטי אימה...
אין מקום בבית שלי שאין בו מראה! רק אומרת!!
(תקראו את הספר ותבינו לבד..) 
 
עד כאן סיקורנו להיום
אוהבת המונים המונים
אווה
המקטרת הסטייל 3>


 

יום שלישי, 5 באפריל 2016

מגרעות

קודם כל לפני שאתחיל לדבר על הנושא של הפוסט תרשו לי להודות לכם על כל התגובות שקיבלתי בעקבות הפוסט הקודם על יום האישה.
התגובות בבלוג ובפייסבוק היו מדהימות ומחזקות. אז תודה!

ועכשיו לנושא הפוסט-מגרעות!
לכל אחד יש תכונות טובות ותכונות..איך נגדיר אותם..פחות טובות.
אמרו לי שכדיי שהאדם יידע מה לתקן אצלו הוא צריך קודם להכיר ולהודות במגרעות שלו.
כרגע אני נמצאת במצב שאן לי מושג מה לעשות עם עצמי! מודה שאני קצת אבודה..

קודם כל מזל טוב לי כי סוף סוף התפטרתי (שוב! כן כן שוב!)
לאחר 5 חודשים שבהם מצאתי את עצמי מתעצבנת ובעיקר קורעת את עצמי פיזית הגיע הזמן להפרד מחיי המלצרות (אפשר לקרוא לזה גם ככה ) לתמיד ולמצוא עבודה נורמלית!
איך זה קשור לתכונות הלא טובות שיש בי?
כבר אסביר..
אני משוחררת כבר שנתיים ובשנתיים האלה עבדתי כמעט בכל דבר אפשרי. ניסיתי המון תחומים ומקומות..באמת. אבל קרו כל מיני מקרים שבהם התברר שאני לא מתאימה לאותם המקומות אז חזרתי לעבודה הכי ארוכה שהיתה לי-ארומה נתבג.
עכשיו אחרי תקופה של כמה חודשים עזבתי גם שם.

מה התחום שלי בעצם? (חוץ מלחפור ולאכול את הראש..)
המון דברים!
חובשת, קונדיטורית, שדרנית, עוזרת הפקה, מסקרת ובלוגרית.
במה אני רוצה לעסוק בפועל? בדבר שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי- רדיו, כתיבה וכל מה שקשור לעולם הזה.
אז מה הבעיה בעצם? שאין לי מושג איך להפוך את זה לעבודה ולא רק תחביב.
אבל אני עדין לא ממהרת..אני כולה בת 21 (כן, חגגתי לפני שבוע) וכל הזמן שבעולם עוד לפניי, או לפחות ככה אומרים.

וכאן נכנסים המגרעות.
לא חסרים לי תכונות פחות טובות-עצלנות, אי עמדה בזמנים, אדישות (כן לפעמים זה מתנקם בי), התמדה(!!!) וכו' וכו' וכ'ו אבל הכי חשוב- דחיית דברים!
ועל זה נדבר כרגע (כל החפירה שלפני זה סתם פריקה..כי הייתי חייבת..יומיים לא משהו עוברים על כוחותינו).
אני דוחה סדרתית!
מסידור החדר והארון ועד לשליחת מייל עם הקורות חיים שלי לעוד מקום עבודה.
מה הבעיה לשנות את זה? האמת שאין לי מושג! אני פשוט לא מצליחה.
אז הינה- אני מודה ומתוודה בזה בקולי קולות:
אני, אווה, המקטרת בסטייל- דוחה דברים סידרתית!
אפילו לסיים לכתוב סיפור קצר אני דוחה.
דוחה כל מה שאפשר עד לרגע האחרון ואז-אוכלת אותה ומתחרטת למה לא עשיתי את זה קודם?!?!
למה? אין לי מושג.
אני מודעת לבעיה וכל פעם מחדש אומרת לעצמי 'יאלה אווה מהיום אנחנו משתנות' ואז אני מוצאת את עצמי אומרת את אותו המשפט כל יום 'מהיום משתנות'.
האם זה קרה? לא. ממש לא!

זה ממש קשה.
אי אפשר לשנות משהו אם לא מתמידים בו וזאת הבעיה השניה שלי. חוסר התמדה!
אז כרגע אני דיי אובדת עצות וענן אפור-שחור נחת עליי מאתמול בלילה.
מה אני עושה עם עצמי ועם חיי? אין לי מושג.
אבל אני יודעת שדבר אחד בטוח- אני חייבת להפוך את המגרעות שלי לתכונות חיוביות.
אני מרגישה איך זה מתחיל לפגוע בי והפחד הכי גדול שלי שזה יפגע בי בעתיד וימנע ממני לעסוק בדברים שאני באמת אוהבת רק בגלל שדחיתי את שליחת הכתבה או השידור או הסיפור ואמשיך לעמוד במקום שאני נמצאת בו כרגע.

אז זהו. פרקתי.
אחרי שהודיתי בזה הגיע הזמן באמת לשנות את זה.
אמרו לי ששינויים גדולים צריכים להתחיל בדברים קטנים.
אז נתחיל מזה שסוף סוף אעלה את הסקירות שהבטחתי כל כך הרבה פעמים ואהיה יותר פעילה כאן בבלוג.
דבר שני-מחר אחרי משמרת לילה (עוד 10 דקות..שיהיה לי בהצלחה!) לסדר את החדר לפסח (אם כבר מסדרים אז עד הסוף!)
דבר שלישי-ללכת לישון (כי אהיה אחרי לילה...בכל זאת..)
ודבר רביעי-לסיים את הסיפור שאני צריכה ולשלוח אותו לתחרות כתיבה שתיסגר בעוד 10 ימים!
אז נפגש מחר. כאן. עם כמה סקירות על כמה ספרים מדהימים שקראתי לאחרונה!

עד אז..אנסה בכל הכח לא לדחות שום דבר!
תאחלו לי בהצלחה!

אוהבת המונים
אווה
המקטרת בסטייל 3>

יום שני, 7 במרץ 2016

יום האישה 2016 שמח!

קריירה או משפחה?
(כולם יודעים עד כמה שאני נרקיסיסטית אז לא, זה לא מוזר שאני כותבת על עצמי.)
אם יש משהו שכמעט אפ'חד לא יודע עליי זה שחלום ילדות שלי היה-לנהוג בטרקטור. כן כן קראתם נכון, טרקטור (יום יבוא וזה עוד יקרה!)
מגיל קטן התעסקתי בג'ודו, אספתי מכוניות וברביות היו סובלות ממני..
התנהגות של בן? אולי הבנים התנהגו כמוני ^^
קונדיטורית, חובשת, שדרנית, כותבת ובלוגרית.
קורעת את עצמי בשביל שהחלום (לא הטרקטור..עדין לא בכל זאת..) שכל כך רוצה יתגשם וכמו שאר האחיותי-אעבוד במקצוע שאוהבת.
בין לבין גם דוחפת איפשהו את העבודה..(צריך כסף..בכל זאת..) והכנות לחתונה.
עוד כמה חודשים סטודנטית עתידית.

ושוב השאלה שאני שומעת הכי הרבה..קריירה או משפחה?
אני אומרת גם וגם!!
כמו שאחיותיי הצליחו
וכמו שאמי ניהלה עסק במשך שנים לצד הבית
אין שום סיבה שלא אצליח גם!
 

בעצם אתן לא מכירות את המשפחה שאני כל כך מעריצה אז תכירו את בנות משפחת יוסופוב והבנות שמהוות לי כדמויות לחיקוי:
אמא שלי והאישה הכי חזקה שאני מכירה:
אישה מוכה לשעבר-עם ילדה בידיים ועוד ילדה בקבר התחתנה בפעם השניה למרות על מה שעברה, למרות כל החששות והפחדים- חיה באושר עם בעלה והביאו עוד 4 ילדים.
אישה שניהלה עסק פורח כמה שנים טובות ובמקביל בית- ועשתה זאת בהצלחה!
הדמות שאני הכי מעריצה ומבחינתי מראה מהי אישה אמיתית!
היא נשואה, בעלת תואר ראשון, קרייריסטית מצליחה ואישה לתאומות שובבות ותינוק שגם הוא שובב לא קטן.
עובדת במקצוע שחלמה עליו ואוהבת בכל ליבה, רצה בין עבודה ללקוחות, להפקות ולבית ועדין מצליחה לעשות הכל בצורה הטובה ביותר!
אולגה אחותי היקרה-אני גאה בך! למרות כל הקושי (ועצבים שלא חסרים) את עושה את מה שהרבה רק חולמים עליו: להקים בית ולעסוק במקצוע שמעלה לך את החיוך כל פעם מחדש.
מבחינתי המודל לחיקוי לאישה ב2016!
היא סטודנטית לרפואה סינית, חבושת בכירה במדא, לבורנטית ומנהלת העסק "מבט לגוף ולנפש".
אמנם קטנה (פיזית) אך לא חוששת להראות את הידע הרחב שלה!
בין מטופלים לבדיקות דם ללימודים תמיד מוצאת זמן להתנדב במדא ולעזור לכל מי שרק מבקש (בכל דבר!).
אישה עם שאיפות ולא נכנעת לכישלונות!
אז נכון שהנסיך על המרצדס הלבנה עדין לא הגיע אבל בנים יקרים- אישה חזקה זאת לא קללה!
אחותי היקרה אם יש מישהי שאני שואבת ממנה את הכח זאת את!
היא אמנם עדין קטנה, רק בת 13 וחצי אבל לא נותנת לשובניזם להתפרץ-תכירו את אחותי הקטנה-שחקנית כדורסל (חוג של בנים מישהו? לא נראלי :P )
 
זה שהאיברים החיצוניים והפנימיים שלנו שונים מהמין השני לא אומר שאנחנו צריכות לבחור!
לא אומר שאנחנו אמורות לעבור הטרדות כאלה או אחרות.
לא אומר שאת או היא לא נוהגת טוב.
לא אומר שלא נוכל לעשות כמה דברים ביחד..גם אם הם שונים זה מזה.
המשפחה שלי היא הדוגמא האישית שלי- למה צריך לבחור או או כשאפשר גם וגם?
 
אז אנחנו 5 בנות במשפחה שלא מפחדות מכישלונות, מכוונות להצלחות גדולות ובעיקר שמות פס אחד ענק על מה שאחרים חושבים ואומרים. תומכות אחת בשנייה ויודעות שתמיד נבין זו א זו.
ככה כולן צריכות להיות!
 
אם יש משהו שאני מאחלת לכולם זה לעסוק בדבר שהכי אוהבים!
לקום כל בוקר עם חיוך בידיעה שאנחנו אוהבות את מה שאנחנו עושות זה הדבר הכי מדהים בעולם ואין שום סיבה שבעולם שאת-כן כן את- לא תעשי את אותו הדבר!
לא סתם ככה אומרים "תעשי רק מה שאת אוהבת"
מאחלת לכולנו שתמיד נעשה מה שרק אנחנו אוהבות (ולא משנה אם זה לא מקצוע שהכי 'הולך' או מקצוע של "גברים"
אנחנו בשנת 2016 בואו נתקדם עוד קצת.. )
שנחייך בלי סוף,
ונאהב בלי גבולות!
שנפסיק לפחד ללכת ברחוב חשוך או משעה מסויימת!
שנפסיק לפחד מההוא, ההוא וגם זה שנראה קצת מלחיץ שהרגע התיישב על הספסל.
ושיפסיקו את הדבר הכי נורא שקיים-סחר בנשים! כמו שכבר אמרתי..שנת 2016.. חלאס!
יום האישה שמח בנות-כי כן, מגיעה לנו יום מיוחד (היי, ליום האם הגברים נדחפו אז..)
שולחת אהבה לכל מי שקוראת את הפוסט הזה!
וכמובן לדוגמא האישית שלי-המשפחה שלי!
3> 3> 3>
 
 

יום רביעי, 10 בפברואר 2016

מחסום כתיבה

היי חבר'ה
נעלמתי..אני יודעת! בזמן האחרון אני כותבת פוסט אחד ונעלמת לחודשים..מודעת למצב!
אבל לא על זה הפוסט..
הפעם אדבר (או אכתוב ;) ) על מחסום כתיבה!

כבר כמה זמן ששום דבר לא יוצא לי על הדף (או הוורד במחשב..איך שתרצו). וזה לא שאני לא מנסה..בחיי שאני מנסה אבל התוצאות לא שוות את זה!
אז התחלתי סיפור חדש והכיוון שנכתב כל כך שונה ממה שרץ לי בראש שאין לי מושג איך זה קרה..אני תקועה איתו..הגעתי למבוי סתום וכן, זה נגמר מבחינתי!
אז זה מחסום אחד (שאני ממש לא אוהבת אותו! שונאת להתחיל סיפור ולא לסיים :( )
הבעיה העיקרית שאני מרגישה לא יצירתית לאחרונה וכל מה שאני כותבת נראה בעיני לא קריא שלא נדבר על מעניין..לא רק סיפורים,אגב, גם כאן בבלוג. כותבת פוסט כלשהו ומוחקת הכל.

אז מה זה בעצם מחסום כתיבה?
יושבים מול הדף והמילים שרצות בראש לא מצליחות לסלול את דרכן הנכונה לדף. פשוט.
הלוואי וזה היה כזה פשוט.
לפעמים המילים אפילו לא רצות בראש..פשוט לא מגיעות!
מי שחווה מחסום כתיבה מרגיש חסר אונים. לא יצירתי. מתוסכל ואפילו לא יוצלח.
הראש חלול, ריק..לא אומר כלום!
ואתם רוצים לכתוב..להמשיך את הסיפור/ספר..את הפוסט או מה שזה לא יהיה..הכל כלום!נאדה! מח של ציפור יותר מלא משלכם.
כל זה קורה כרגע אצלי בקצב מטורף.
אפילו סקירה אני לא מצליחה לכתוב (עלוב אה?!)
אבל אל דאגה... מחסום כתיבה זה בלוק ענק ועבה שצריך לשבור או להצליח לעבור מעל. ונצליח.
עם הכח והרצון הכל אפשרי..זה יקח זמן! וצריך הרבה סבלנות!!!
אז אני מחכה..ממתינה למוזה שתנחת עליי..לדבר הבא שיסחף אותי אחריו וילהיט בי שוב את תשוקת הכתיבה..
אני יודעת שזה יקרה..גם אם בעוד כמה חודשים..זה יקרה!
עד אז אני קוראת..והרבה!!

לפני יותר מחצי שנה זה קרה לי בפעם הראשונה,אחרי שלא הבנתי מה עובר עליי ואחרי שחברות שכותבות הסבירו לי שכמו שיש "מחסום קריאה" ככה יש גם "מחסום כתיבה" הבנתי שהכל בסדר אצלי..סתם תקופה מחורבנת.
אז,באותה התקופה, שידרו שוב את הסדרה "אנטומיה של גריי" והצפייה בה שוב עוררה בי משהו שגרם לחסימה להעלם.
הפעם אין "אנטומיה" ומחכה שיחזרו לשדרה (הלווו כבר פברואר!!! תחזירו לי את העונה החדשה! אני עדין במתח!!) אז חזרתי לספרים שעשו לי טוב על הלב!(כן..זה כולל ת'ערפדים הסקסיים שלי ♡)
ואולי אפילו אחזור לצפות בכמה סדרות קוראניות (כן..גם את זה אני רואה!)
אבל קודם צריך למצוא זמן בין משמרת לילה למשמרת לילה!

לסיכום:
מחסום כתיבה זה חרא..בואו נודע בזה.
אז מחכה בסבלנות שזה יעבור
עד אז חורשת משמרות ובין משמרת למשמרת קוראת איזה ספר או שניים ;-)

מקווה שהבנתם מה הבעיה העיקרית שלי כרגע..
ועד הפוסט הבא (שמקווה מאוד יקרה בקרוב)
שיהיה לכם לילה טוב וסופש מדהים!
אוהבת המונים
המקטרת בסטייל ♡
אווה=]

יום שני, 4 בינואר 2016

בחזרה ל"מציאות"

שלומלום לכם~
זוכרים שבפוסט הקודם הצהרתי שאני יוצאת מהפייסבוק וכמעט מכל מה שקשור לאינטרנט
אז זה באמת מה שעשיתי. לא תכננתי להתנתק מהכל אבל יצא ככה שהתנתקתי מהכל כולל הכל.
האפליקציות היחידות שפעלו אצלי הן: האימייל, הוואטספ והוואטפד (אפליקציה לפרסום וקריאת סיפורים). זהו.
אז מה בעצם עבר עליי בשבועיים האלה?
נתחיל מזה שביקשתי ממיסטר פייסבוק לנתק אותי לחודש שלם אבל כנראה שלשנינו יש הגדרה שונה ל'חודש' והוא החזיר אותי אחרי שבועיים.
בוקר קריר אחד (זאת אומרת היום) החלו להציף את הנייד שלי התראות בלי סוף וכך גיליתי שהפייס חזר (ייאיי?)
בשבועיים האלה הרגשתי מנותקת מהכל ומכולם שזה מדהים כי כולם אומרים ברגע שנרים את ראשנו מהמסכים הקטנים והדקים נראה עולם שלם, זה נכון אם מתכוונים לעולם שעטוף בבועה מוזרה.
אם אתם טוענים שכל עולם האינטרנט הוא בועה אחת גדולה אז כנראה שכיום זה ההפך.
במהלך השבועיים האלה נפגשתי עם 2 קבוצות שונות של בנות שהכרתי מהפייסבוק והרגשתי לא מעודכנת בכלל!
כל השיחות היו על השרשורים והקבוצות בפייסבולנד.
בשבועיים האלה קרו המון דברים אבל בתור אחת שגם לא רואה טלויזיה וגם לא היתה מחוברת לפייסבוק לא הייתי מעודכנת בכל מה שקורה בארץ ובעולם עד שלא סיפרו לי.
מצד אחד זה היה נחמד כי באמת הרגשתי כאילו אני חיה בתוך בועה-שקט שקט ושקט , זה כל מה שקיבלתי ונהנתי מאוד.
מצד שני החוסר עדכון קצת הציק לי.
בשבועיים האלה טחנתי עבודה נון-סטופ אז גם אם לא הייתי יוצאת מהפייסבוק עדין לא הייתי עוקבת אחרי כולם. עבדתי לילות וכפולות וכל מה שראיתי זה 'ארומה-נתבג'.
תוך כדיי גם הספקתי לקרוא עוד 3 ספרים ואפילו סיימתי לכתוב עוד סיפור (קולולולו)
בקיצור מרוב עיסוקים אפילו לא חשבתי על הפייסבוק אבל כן התגעגעתי לבלוג!

עוד דבר טוב שקרה בעקבות ההשבתה זה צמצום אנשים וקבוצות בפייסבוק.
הייתי פעילה ב57 קבוצות ועכשיו זה ירד ל32.
היו לי כמעט 800 חברים ועכשיו ירד ל700 ומשו והמלאכה עוד מרובה!
יש אנשים ששמו לב שנעלמתי מהפיד ויש כאלה שאפילו לא קלטו.
בעקבות ההשבתה גם גיליתי למי אכפת ממני ולמי אני סתם עוד קישוט על הקיר. הדהים אותי כמות האנשים שיצרו איתי קשר טלפוני-תכלס לא ידעתי בכלל שיש להם את המספר שלי אבל זה היה נחמד מאוד!

אז מה בעצם גיליתי במזמן הזה?
-מי שרוצה להיות איתך בקשר יהיה גם בלי הפייסבוק.
-אם אתם מרגישים עמוסים ונראה לכם שלא תוכלי לחיות בלי 'עולם הפייסבוק' תאתגרו את עצמכם ותתנתקו למספר ימים, תגלו כמה שקט פתאום יהיה לנייד שלכם (בעיקר).
-הפייסבוק שותה לי את כל הסוללה בנייד (טרו סטורי).
-יש חיים מחוץ לפייסבוק והם ממש לא כוללים לייקים,שיתופים או תגובות. אבל כן אפשר לחייך לאנשים ברחוב מדי פעם =]
-מי שאמר ש'אם אתה לא שם אתה לא קיים' כנראה לא יודע על מה הוא מדבר-תראו אותי! אני עדין חיה ;)

עד כאן להיום חבר'ס
אני הייתי המקטרת בסטייל
נתראה בחיים האמיתיים..בעצם גם כאן זה סבבה לגמרי ;)
אוהבת המונים
אווה=] ♡